הסיפור של בועז

לזכרו של בועז בן ואח יקר – האדם שהיה, החיים שחי והדרך שעבר.

ביום שבת, ה-17 באוקטובר 2026, אחי בועז נפטר. הוא היה בן 50 במותו.

בועז נמצא ללא רוח חיים במקלט של עיריית הוד השרון - המקום שבו הייתה לו פינה קטנה משלו. המעבר להוד השרון הביא עמו הקלה משמעותית. בועז נהג להתבדח ולומר שלחיות ברחוב בהוד השרון זה "כמו לחיות בסביון" - שדרוג עצום לעומת תל אביב. בהוד השרון זכה לסביבה תומכת, עוטפת ובטוחה יותר. אמיר כוכבי דאג לכך ששירותי הרווחה יעמדו בקשר עם בועז וימשיכו לסייע לו, מתוך רצון שיהיה מי שידאג לו ושהוא לא ירגיש לבד, דויד ביטון סגן ראש העיר, אתי הרפז יפעת המר וטלי חלמית חדד ממחלקת הרווחה המדהימה של הוד השרון סייעו ליצור עבורו מציאות מכבדת ומוגנת יותר גם ללא מסגרת מגורים קבועה סגן ראש העיר, דוד ביטון, נתן הנחיה לאפשר לו להיכנס ולהימצא במבני ציבור בלילות. על כל אלה, אימי ואני מודים להם מקרב לב.

בועז נמצא על ידי חבר שחיפש אותו. החבר, יורם, רדף אחרי שוטרי יס"מ שהכירו את בועז (ואף אפשרו לו לעיתים לישון בתחנה) וקרא להם שמשהו קרה לו. הם הגיעו לזירה, אך כבר לא ניתן היה להצילו בועז כבר היה מת כמה שעות לפני שנמצא.

כדי להבין באמת מי היה בועז, צריך לחזור אל ההתחלה - אל הילד שהיה לפני שהסכיזופרניה והרחוב הפכו לחלק מרכזי בחייו.

בועז היה הבן של אמא והאח הקטן שלי. אנחנו כותבים את הסיפור הזה יחד, מתוך הזיכרונות המשפחתיים ומתוך השנים שבהן ליווינו אותו. אנחנו רוצים לספר על חייו כפי שאנחנו זוכרים אותם על הילד והנער שהיה, על האדם הכריזמטי והמוכשר שמשך אליו אנשים, על האהבה העמוקה שלו ליצירה ולבעלי חיים, ועל הצורך העז שלו לחיות בדרך שלו. אבל גם על הקשיים העצומים שליוו אותו במשך שנים, ועל המאבק שלא תמיד ניתן היה לראות מבחוץ.

בועז נולד ב-24 בפברואר 1976. הוא היה נער מלא באנרגיה, כריזמטי ובעל נוכחות כובשת, תמיד מוקף בחברים ומנהיג טבעי במלוא מובן המילה. הוא שיחק כדורסל בקבוצת הנוער של הפועל פתח תקווה, וסרטוני המשחק שלו אף זיכו אותו בהצעות לקבלת מלגות משתי אוניברסיטאות בחו"ל. לצד הספורט, פעם בו עולם יצירתי עשיר: מגיל עשר כבר ניגן בגיטרה, והיה מסוגל לשבת שעות ארוכות בריכוז עמוק ולצייר ציורי פנטזיה. הייתה בו גם חמלה ורגישות מיוחדת לבעלי חיים - לכלבים, חתולים, ציפורים ולכל מה שזז סביבו. היו בו כישרונות רבים, עולמות פנימיים ותחומי עניין עמוקים.

בתחילת שנות התשעים החל לעבוד בתל אביב בחלוקת מזון. הוא נסע לעיר לעיתים קרובות, הכיר אנשים חדשים ובילה. בהדרגה, הביקורים שלו הלכו והתארכו: ימים הפכו לשבועות, ולעיתים גם לחודשים. כשהיה חוזר, סיפר שישן על החוף או אצל חברים. בהתחלה חשבנו שמדובר באורח חיים חופשי שבחר לעצמו שכלל גם שימוש בסמים קלים, אך עם הזמן התברר שהמציאות מורכבת וקשה הרבה יותר.

תקופה ארוכה היינו בטוחים שזו בעיה של סמים, ניסינו שיחות ניסיונות שכנוע להיגמל, כלום לא עזר, התפנית התרחשה כאשר יום אחד, אחרי ריב גדול הוא נכנס להתקף פסיכוטי חריף, סטר לעצמו, קילל ודיבר בסערת רוחות כאילו התמודד עם כוחות ודברים שאחרים לא יכלו לראות. באותו רגע מכונן הבנו שלא מדובר בסמים או בהתנהגות חולפת, אלא במחלה נפשית עמוקה שנמצאת שם הרבה זמן.

נדרשו כשנה וחצי של נסיונות ושכנועים עד שבועז הסכים לעבור הערכה פסיכיאטרית ואובחן עם סכיזופרניה. האבחנה העניקה שם לסבל, אך לא סיפקה תשובות פשוטות לשאלה איך מביאים לו מזור. לאורך השנים ניסינו שוב ושוב למצוא עבורו פתרונות: הצענו מסגרות, הוסטלים וטיפול, בתקווה שיוכל לחיות בבטחה וביציבות. גם בועז עצמו פנה לעיתים לשלוותה, שוחח עם פסיכיאטרים ובחן אפשרויות אשפוז וגמילה. בתקופות שבהן החיים ברחוב הפכו קשים מנשוא, הוא ביקש למצוא דרך אחרת, אך המחלה הקשתה עליו מאוד להתמיד במסגרת כובלת.

החופש והעצמאות היו ציפור נפשו. הוא סירב לתת לאחרים לנהל את חייו או להכתיב לו כיצד לנהוג. הוא סיפר, שפעם כשהיה בשלוותה ראה שם אנשים עם סכיזופרניה שהיו על כדורים, אמר שזה היה מפחיד בשבילו, הם נראה כמו זומבים חסרי חיים. הוא צחק ואמר "הם אומרים שאני לא נורמלי, שיסתכלו איך הם ניראים" לא מדובר היה בבחירה פשוטה או בחירה רומנטית בחופש על פני נוחות; הסכיזופרניה עיצבה את מציאות חייו ופגעה ביכולת שלו להחזיק מציאות יציבה או בכל דבר רציף. ניסינו ככל יכולתנו לפתוח בפניו אפשרויות, אך בהדרגה למדנו את השיעור הכואב מכל - שאי אפשר לבחור במקומו או לשנות את מסלול חייו מבחוץ.

במשך קרוב לשלושים שנה חי בועז כדר רחוב: כעשר שנים ברחובות תל אביב, ולאחר מכן כמעט עשרים שנה בהוד השרון. 10 השנים בתל אביב היו אכזריות וקשות במיוחד; הוא התמודד עם סכנות יומיומיות, אלימות, כנופיות שניצלו את דרי הרחוב ושדדו את קצבאותיהם ופגיעות גופניות ונפשיות.

המעבר להוד השרון הביא עמו הקלה משמעותית. בועז נהג להתבדח ולומר שלחיות ברחוב בהוד השרון זה "כמו לחיות בסביון" - שדרוג עצום לעומת תל אביב. בהוד השרון זכה לסביבה תומכת, עוטפת ובטוחה יותר. אתי יפעת וטלי העובדות הסוציאליות יחד עם דויד ביטון סגן ראש העיר, סייעו ליצור עבורו מציאות מכבדת ומוגנת גם ללא מסגרת מגורים קבועה, ועל כך שלוחה להם תודתנו העמוקה.

בחודשים האחרונים לחייו, אימי המשיכה לדאוג לו ככל שרק יכלה. המציאות הייתה מורכבת ולא תמיד אפשרה להם להיפגש פנים אל פנים, אך היא שמרה איתו על קשר רציף, בימי שישי פינקה אותו בהמבורגר דרך וולט. בתקופה זו שיתף אותה בועז בעייפות העמוקה שפקדה אותו. הוא סיפר שאין לו עוד כוח לחיים ברחוב והוא שוקל ברצינות להיכנס להוסטל ולהתחיל תהליך שיקומי. לצד הרצון, קיננו בו פחדים והיסוסים מוכרים אחרי עשרות שנים של עצמאות מוחלטת, המעבר למסגרת סגורה ומגבילה וצריכת כדורים פסיכיאטרים בגיל חמישים היה צעד מטלטל.

זמן קצר לפני מותו, קיבלתי הודעה שבועז קבע תור לבדיקה בשלוותה. זה היה שביב זעיר של תקווה. אך ימים ספורים לאחר מכן, בשעה אחת בלילה, התקשרו מהמשטרה וביקשו שאגיע לזהות את גופתו לאחר שנמצא ללא רוח חיים במקלט העירוני. איננו יודעים בוודאות מה גרם למותו או מה חוו רגעיו האחרונים, אך אנו יודעים שהיה עייף, וששקל להתחיל בדרך חדשה. איננו יכולים לדעת מה היה קורה אילו דברים היו מתפתחים אחרת.

אנחנו לא מנסים לייפות את חייו של בועז ברחוב או להתעלם מהסבל והסכנות שליוו אותו, אך איננו מוכנים לצמצם את חייו למחלה בלבד. בועז היה אדם מלא כישרונות, אהבות, חברים, רצונות ואופי ייחודי ונחוש מאין כמוהו. הוא התמודד עם סבל ואתגרים עצומים, ובתוך המציאות הזו נאבק לחיות בדרך שהייתה אך ורק שלו.

עם השנים למדנו שאפשר לאהוב אדם בכל נימי הנפש, לרצות להציל אותו ולעשות ככל שביכולתנו - ובכל זאת לא להיות מסוגלים לבחור עבורו. הסיפור של בועז אינו סיפור פשוט של ניצחון או הפסד. זהו סיפור על חיים מורכבים, על מאבק מתמשך ועל אדם שהיה הבן של אמא והאח הקטן שלי, אנחנו בוחרים לזכור את הילד שצייר, את הנער ששיחק כדורסל, את המוזיקאי שניגן בגיטרה, את האדם שאהב בעלי חיים והיה מוקף בחברים. אנחנו בוחרים לזכור את הדמות השלמה שהיה מעבר לסכיזופרניה, מעבר לרחוב ומעבר לנסיבות מותו.

אם הכרתם את בועז, פגשתם אותו בדרכו, או שיש לכם זיכרון, סיפור או תמונה ממנו נשמח מאד אם תשתפו אותנו.

סיפורים קטנים, תמונות וזיכרונות נוספים נמצאים בעמוד רגעים וזיכרונות.